מתקצר: פרופ' גיא רובין
Comparison of early and delayed fixation of subcapital hip fractures in patients sixty years of age or less
לטקסט המאמר
רקע: שברים סובקפיטאלים בפמור בצעירים מטופל לרוב בעזרת קיבוע פנימי ולא בהחלפה חלקית של המפרק שנשמר למטופלים מבוגרים עם תפקוד נמוך.
נמק וסקולרי יכול להתרחש בשברים אלו עקב פגיעה באספקת הדם לראש הפמור. יש המאמינים שקיבוע דחוף נחוץ בשברים אלו על מנת למזער את הסיכון לסיבוך זה. מטרת מחקר זה לבדוק את התוצאות התפקודיות במטופלים בגיל 60 ומטה ולהשוות את שיעור היווצרות נמק וסקולרי לראש הפמור בתלות בזמן הקיבוע.
שיטות: מחקר רטרוספקטיבי במטופלים שלהם מעקב של לפחות שנתיים מהניתוח. המטופלים חולקו לשתי קבוצות: קיבוע תוך 12 שעות ולאחר מכן. תוצאות תפקודיות נבדקו בעזרת SF-36 ובעזרת WOMAC OA Index. שיעור נמק לראש נמדד בכל אחת מהקבוצות.
תוצאות: נבדקו 38 מטופלים (גיל ממוצע 46.4 שנים). מתוכם ל-29 נמצא שבר עם תזוזה. 15 חולים עברו קיבוע מוקדם והשאר מאוחר. לא נמצאו הבדלים סטטיסטיים בשאלוני הקליניקה. נמק לראש הפמור נמצא ב-6 מהמטופלים שקובעו מאוחר מהם באחד בשבר ללא תזוזה בעוד בקבוצה שקובעה מוקדם לא נמצא אף לא מקרה אחד. ההבדל נמצא משמעותי (p=0.03).
מסקנות: למרות שקיבוע מאוחר לשברים סובקאפיטליים של ראש הפמור קשור לשיעור גבוה של נמק וסקולרי לא נמצא הבדל תפקודי עקב כך. נדרש מעקב ארוך טווח על מנת לברר האם מתפתחים שינויים ניווניים ופגיעה בתפקוד. למרות שהמחקר לא בוצע באופן רנדומלי ניתן להסיק כי קיבוע מוקדם יוריד סיכון להתפתחות נמק וסקולרי לראש הפמור בשברים עם תזוזה.
Jain R, Koo M, Kreder HJ, Schemitsch EH, Davey JR, Mahomed NN. Comparison of early and delayed fixation of subcapital hip fractures in patients sixty years of age or less. J Bone Joint Surg Am. 2002 Sep;84(9):1605-12